קמבודיה היא מולדתו של העם הקמרי. מהמאה ה-1 עד מחצית המאה ה-6 הייתה קמבודיה חלק מממלכת פונאן, ממלכה גדולה בדרום מזרח אסיה שמוקדה בדלתא של המקונג. בממלכה הייתה השפעה הודית חזקה (לפי גרסאות מסוימות היא אף נוסדה בידי הודים) ושפתה הייתה סנסקריט. פונאן הייתה
היחידה הכלכלית הגדולה הראשונה בדרום-מזרח אסיה. כלכלתה התבססה על נהר המקונג והתקיים בה סחר עבדים. בקרבתה התקיימה גם ממלכת צ’נלה. בין המאה ה-9 והמאה ה-13 היוותה הבירה אנגקור אבן שואבת ליצירות תרבות ואומנות רבות. בין המאה ה-15 והמאה ה-19 חוותה קמבודיה תקופה של שקיעה ממושכת ואובדן טריטוריה הדרגתי, בה הפכה למדינת חסות של תאילנד ווייטנאם. קמבודיה נהנתה מתקופה קצרה של פריחה במאה ה-16, כאשר מלכיה, אשר בנו את בירותיהם באזור דרום מזרח הממלכה, שבו זורם נהר המקונג, קידמו את המסחר באזורים אחרים של אסיה. בשנת 1533 הגיעו לראשונה מיסיונרים פורטוגזים לארץ, והקימו בה מיסיון, ומאז זכתה קמבודיה לנוכחות פורטוגזית וספרדית קבועה על אדמתה.
החל משנות ה-50 של המאה ה-19 החלה נוכחות גוברת של צרפת בקמבודיה, אשר הפכה בהדרגה למושבה צרפתית. במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה על ידי האימפריה היפנית. לאחר שזו הובסה שבה קמבודיה והייתה למושבה צרפתית, עד שקיבלה את עצמאותה בשנת 1954.
במקביל, הדפו הקמבודים והצרפתים את ניסיונות כוחות הוייט מין הוייטנאמים לחדור לממלכה. בשנות השישים החלו חלקים ממזרח הממלכה לשמש כבסיסים לצבא צפון וייטנאם ולווייטקונג, אשר שמשו לפעולה כנגד צבא דרום וייטנאם והכוחות האמריקנים. בתגובה הפציצו כוחות ארצות הברית מטרות בממלכה, ואלו הובילו להתערערות מצבה הכלכלי והחברתי.